<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית שלישי שער ראשון</h1>
<h2>דף נט.</h2>
סימני העוף כיצד. שנינו בפרק אלו טרפות סימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס ואוכל טמא. כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף טהור. ר' אלעזר בר' צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא. משנה זו ומה שנאמר עליה בגמ' רבו בהן הפירושין, גם התחלפו בגמ' הגירסאות, וכבר כתבנו הכל בארוכה בחדושינו, ולא אכתוב כאן אלא עיקר מה שעלה בידי מדברי הראשונים ז"ל וגירסאות הספרים. ועיקר מה שראיתי בזה הם דברי הרב ר' משה בר' יוסף ז"ל וגירסתו, והוא שמשנתינו זו כללים נאמרה כל עוף הדורס ואוכל בידוע שהוא טמא, שאין לך דורס בכל הטהורין, וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף שלא בסכין טהור, בידוע שאינו דורס, וכדתניא בברייתא (ס"ה, א') ר"ג אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא, יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שהוא טהור, ופי' דורס שדורס ואוכל חי, וכדאמרינן בסוף ארבע אבות נזיקין (ב"ק ט"ז, ב') ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור, פי' משום שדרכו בכך והוה ליה תולדה דשן ברשות הרבים דפטור, טרף ואכל חייב דלאו דרכיה למיטרף ולמיכל. ואינו כעין דורס דמתני' (מ"ב, א') דקתני דרוסת הנץ ודרוסת הגס, דהתם פירושו שמטילין ארס, והכא פירושו דורס ואוכל חי. והראיה שהרי שנינו ודרוסת הזאב, ובבבא קמא פרק כיצד אמרינן דזאב לא דריס ואכיל אלא טריף ואכיל, אלמא דורס דהכא לאו היינו כדורס דהתם. כן פירש רת"ם ז"ל. ועוד כתב הוא ז"ל דאכילת זבובין שקצים ורמשים חיים לא חשבינן ליה דורס ואוכל. ולא מספקא דילמא דריס, שאין נראה מה שפסק רש"י ז"ל לספוקי בדריסה. עד כאן. וגירסת שמועה (ס"א, א') כך היא תני ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר, נשר הוא דלית ליה סימן כלל לא תיכול הא אית ליה סימן אחד אכול. וניגמר מתורים, אם כן עורב דכתב רחמנא למה לי, השתא דאית ליה תלתא אמרת לא עורב דלית ליה אלא תרי מיבעיא. ונגמר מעורב, אם כן פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי, השתא דאית ליה תרי לא אכלינן דלית ליה אלא חד מיבעיא. וניגמר מפרס ועזניה, אם כן נשר דכתב רחמנא למה לי, השתא דאית ליה חד לא אכלינן דלית ליה כלל מיבעיא, אלא נשר הוא דלית ליה כלל לא תיכול הא אית ליה חד אכול. ואקשינן טעמא דכתב רחמנא נשר הא לאו הכי הוה אמרינן ניליף מפרס ועזניה, הוו להו פרס ועזניה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין, ופרקינן גמירי דאיתיה בפרס ליתיה בעזניה. הדר אקשינן מכדי עשרים וארבעה עופות טמאים נינהו אי איפשר דליכא חד מינהון דדמי לחבריה, ופרקינן גמירי עשרים וארבעה עופות טמאין הן, וארבעה סימנין הן, תלתא הדרי בעשרים, ותרי מהני תלתא איתנהו בעורב, וחד דליתיה בהנך איתיה בפרס או בעזניה, ודאיתיה בהאי ליתיה בהאי, מהו דתימא ניליף מיניה, כתב רחמנא נשר. כך היא הצעה של שמועה והיא גירסא דווקא. והא דקאמר תלתא הדרי בעשרים, הכי פירושא דכולהו עשרים ואחד עופות טמאין אין להן אלא חד סימן של טהרה, והשלשה סימנין שבגוף שהן זפק ואצבע יתירה וקרקבן נקלף חוזרין בכולן. והמשל בזה נץ יש לו אצבע, דיה יש לה זפק, והחסידה יש לה קרקבן נקלף, ועורב יש לו שנים שהם אצבע יתירה וקרקבן נקלף, וכולן דורסין הן. ופרס ועזניה נמי אית להו חד חד, ולא הזכיר פרס ועזניה אלא מפני שהיתה קבלה בידם שאחד מהן הוא שיש לו אותו סימן שאינו בכל שאר העופות, והוא שאינו דורס. והא דתני ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור, דווקא בשבקי בכל העופות טמאין קאמר, דאי לא, איכא לספוקי בכולהו עשרים עופות טמאין, ואע"ג דליכא לספוקי בפרס ועזניה דלא שכיחי ביישוב, וכן אם בא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ומיניו, והיינו דקאמר רב נחמן (ס"ב, א') היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור, ושאין בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טמא, בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב. ואסיקנא והוא שיכיר עורב ומיניו. ועוף הבא בסימן אחד, ואותו סימן הוא שאנו בקיאין בו שאינו דורס מותר, דהא ליכא לספוקי בפרס ועזניה, משום דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב, וכדאמרינן אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור, והני מילי דלא דריס, כלומר שאותו סימן הוא שאינו דורס. אמר ליה רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי, כלומר דאמר היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור, ומכלל דבריו אתה שומע דבכל סימן אחד קאמר, ואפילו היה אותו סימן אחד שאינו דורס, אם אינו בקי בהן ובשמותיהן טמא, אמר ליה לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי, מאי איכא משום פרס ועזניה, פרס ועזניה לא שכיחי בישוב. ועוף הבא בשלשה סימנין לא אמרינן דאפילו לא היה בקי בהן ובשמותיהן מותר, דודאי כל שיש לו שלשה סימנין בגופו אינו דורס וטהור הוא, וכדאמרינן בברייתא כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שהוא טהור. [תורת הבית הארוך לרשב"א בית שלישי שער ראשון]. בשמעתא דסימני העוף כתב המחבר דכל עשרים וארבעה עופות טמאין הכתובים בתורה כלן דורסין הן ואין בהם אלא סימן אחד של טהרה, לבד מעורב שיש לו שני סימני טהרה בגופו, ופרס ועזניה תרוייהו בני חד סימן נינהו אלא דחד מיניהו סימן טהרה שבו הוא אינו דורס. ע"כ. וזה מבואר דאינו נכון, דהא תרי כללי תנן במתני', דכל הדורס טמא וכל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף טהור, ואיהו גופיה כתב דכללי דמתני' דוקא, וכיון דכן שמעינן מינה דכיון דנקט תנא דמתני' הני תלתא לסימני טהרה, דהיינו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף, מכלל דלא אפשר למיתב כללא דוקא בבציר מהכי, והשתא ודאי קשיא, דהא אמרת דליכא עוף טמא אינו דורס לבד מפרס ועזניה, ואינהו נמי בני חד חד, א"כ לימא וכל עוף שאינו דורס ויש לו אצבע יתרה או זפק או קרקבן נקלף טהור, ומכללא דמתניתין מוכח בהדיא דהא ליתה, מדתנא הני דוקא. ותו דמאי דאמרינן בגמ' בעוף הבא בב' סימנין טהור והוא שיכיר עורב, היכי דמי והני שני סימנין מאי נינהו, אילימא סמני גופו, ולענין דריסה היכי דמי לענין עוף זה הבא, אי דריס כלל גדול שנינו כל הדורס טמא, אי דלא דריס אפילו אינו מכיר עורב טהור, דהא אמרת שכל שאינו דורס ויש לו סימן אחד של טהרה בגופו כשר ואין צ"ל ב' סימנין. אלא הפירוש הזה משתבר לשברי שברים, והנכון דכללי דמתניתין דוקא, וכל הדורס טמא, אבל יש שאינו דורס ואינו טהור, וכל שיש לו שלשה סימני טהרה אלו שהם אצבע יתרה וקרקבן נקלף וזפק בידוע שהוא טהור דבידוע שאינו דורס, ודוקא אלו הא שלשה אחרים, כגון אינו דורס בב' סימנין שבגופו, איכא טהורים ואיכא טמאים, מדמסיים הני תלתא. והיינו עוף טהור נאכל במסורת (ס"ג, ב'). וכלהו עופות טמאין יש להם מג' מינין אלו, יש מהן שיש בהם בגופן שני סימני טהרה ודורס או אינו דורס, ויש מהן שאין דורסין ויש להם סימן א' של טהרה בגופן והוא עורב ומיניו, ומי שמכיר אותן עוף הבא בב' סימנין אלו טהור, ויש מהן בסימן אחד של טהרה בלבד והוא פרס ועזניה ואחד מאלו סימן טהרה שלו אינו דורס. ושמנה ספקות שאמרו היה להן אצבע יתרה וזפק, ונסתפקו בקליפת קרקבן בסכין, שאם היתה קליפה בידוע שהם טהורין. ופרטי השמועה כתובין בחדושי חולין שלי בסייעתא דמרי שמיא יתעלה. [בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית שלישי שער ראשון]. עוד שם בשמעתא דסימני העוף כתב המחבר דכל עשרים וארבעה עופות טמאים כלם דורסים הם חוץ מפרס או עזניה וכו'. אמר הכותב מבלי לב כותב ומקשה, וזה נימוסו, שמוסר רשותו לקולמוסו, והמחבר כבר עמד על כל מה שפירשו הראשונים באותה שמועה בכלליה ופרטיה, ומתוכן בירר פירושו של ה"ר משה בר יוסף, מפני שבשאר הפירושים יש כמה גמגומין, גם מקצת העופות הטמאין שפרט הכתוב נבדקו ביד ונמצאו בהם סימנין שלא כפירושי הראשונים. ומה שהקשה הוא דמתניתין כללי קתני דכל הדורס טמא וכל שיש לו ג' סימני טהרה אלו בגופו טהור, וכתב דמכלל זה לא אפשר למיתב כללא דוקא בבציר מהכי, וכיון שכן קשיא דהא אמרת דליכא עוף טמא שאינו דורס לבד מפרס ועזניה דאנהו נמי בני חד חד נינהו, וא"כ לימא וכל עוף שאינו דורס ויש לו אצבע יתירה או זפק או קרקבן נקלף טהור. ע"כ. זו היא שאמרתי שמבלי לב כותב ומקשה, שהמחבר ודאי כן כתב דמתני' כללי קתני, ונפקא מינה לעוף שבא לפנינו בג' סימני טהרה בגופו בידוע שהוא טהור ומתירין אותו מיד ואין צריכין להמתין ולבדוק אם ידרוס לאחר זמן אם לאו, דאיכא דלא דריס מיד אעפ"י שהוא עוף הדורס, כתרנגולתא דאגמא דנהגו בה היתר ולאחר זמן ראו אותה דורסת, ולפיכך הוצרכה משנתינו לכלל זה, לומר דכל שבא לפנינו באצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף מותר מיד, דבידוע שאינו דורס, וכדתניא בברייתא יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שהוא טהור. ותדע דהא אמר אמימר עוף הבא בסימן [אחד] טהור והני מילי בדלא דרס, ולפי דבריו בא ונקשה לאמימר ממתני', דלא אשכחן כללא להיתר אלא בבא בשלש סימנין בגופו, אלא דודאי כללי דמתניתין כעין סוג שיש תחתיו פרטים וכללים קטנים, והוא שכללי המשנה אינן צריכין שום בדיקה אחרת, אלא כל שדורס מטמאין מיד, וכל שבא בשלשת סימנין בגופו מטהרין מיד, מה שאין כן בשאר הכללים שנאמרו בגמרא שצריכין לדבר אחר, כגון שיהא בקי בהן ובשמותיהן, או בעורב ומיניו, או בפרס ועזניה, או שאינו דורס. והנה אמת הנה נכון, וקושיתו כמוץ גנבתו רוח. ומה שחזר והקשה מהא דאמרינן בגמרא בעוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב, וכתב הני סימנין מאי נינהו, אילימא סימני גופו, אי דריס כלל גדול שנינו שכל הדורס טמא, ואי דלא דריס אפילו אינו מכיר עורב טהור, דהא אמרת דכל שאינו דורס ויש לו סימן אחד של טהרה בגופו כשר ואין צריך לומר שני סימנין. ע"כ. עתה יראה הרואה שדבריו כלם יקח רוח ישא הבל, דכל שבא לפנינו בשני סימנין בגופו [ולא] ידענו אם דורס אם לאו קאמר, שכל שהוא מכיר בעורב ומיניו מותר מיד וכמו שכתבתי למעלה, אבל אם דורס בידוע שהוא מין עורב, וסבור הוא להכיר עורב ומיניו ואינו מכיר, והוא ענין תרנגולתא דאגמא דחזיוה לבסוף דדרסה ואסרוה משום מין עורב, וסבורים היו מתחלה שמכירים עורב וכל מיניו והתירוה וכשדרסה ראו שטעו בכך ואסרוה, וכמו שכתב המחבר בחבורו. ומעתה חבשנו השברים ורפאנו את המזבח אשר הרס. ומה שכתב בשני סימני עורב שאחד בגופו והשני שאינו דורס, אי אפשר לומר כן, חדא דלא קאמר, הלשון שבא בסימן אחד ובא בשני סימנין שאמרו בגמרא בא בסימנין שבגופו משמע, שבאלו בא לעולם, אבל בסימן דורס ואינו דורס אינו בא בכך. ועוד דבא משמע שמיד מתירין אותו בכך, ואלו היה אחד מהן אינו דורס לא בא סימן טהרתו עמו להתירו מיד עד שנשהא אותו זמן מרובה ונבדוק אחריו אם יהא דורס אם לאו. ועוד שרש"י ז"ל ורת"ם ז"ל כתבו שהעופות שאנו קורין פלקון ואסטור מין עורב הם, והם דורסים. ושלשת כתי המפרשים שכתב בעל המאור כלם הסכימו שהעורב דורס, וגם הוא הסכים עמהם וכתב על פי ה"ר משה בר יוסף כלשון הזה זו דעת הרב ר' משה והוא הרב המובהק שלנו ועליו היינו סומכין מפני שהצעות המשנה כלן נכונות וברורות כדבריו. ע"כ. הנה הוא מעיד שהצעות המשנה כולן נכונות וברורות לפי פירוש הרב, וזה חותר בצפרנו ואומר שכללי המשנה סותרין הפירוש הזה. וגם הרמב"ן ז"ל כתב שהפירוש שהסכים עליו ה"ר משה מחוור. ועוד טעה במה שכתב שכל העופות הטמאין יש להם מג' סימנין אלו, והיה לו לומר חוץ מנשר. אלא שכותב בלא השגחה. [משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית שלישי שער ראשון]. עוד אני חוזר לדקדק במה שכתב המחבר ופירש במה שאמרו בסימני טומאה דורס ואוכל, ופי' המחבר דורס ואוכל כשהוא חי, לפי מה שנתפרש לשון זה בארי, הא אם היה דורס וממית ואוכל אין זה מסימני טומאה, אלא כעין מה שנאמר בארי דורס ואוכל, ולא כעין מה שנאמר בזאב דורס, שפירשו בו שאינו דורס אלא טורף ואוכל. ע"כ. ואיני מבין דבריו, שזו וזו קרויה דריסה, ובכל מקום דריסה נעיצת צפרנים והטלת ארס, כדאמרינן (נ"ג, א') אין דריסה אלא ביד אין דריסה אלא בצפורן, ותנן נמי ודרוסת הזאב, ואמרינן נמי (שם) שאר עופות אית להו דריסה בדזוטרי מיניהו. והזאב והארי שניהן דורסין ומטילין ארס הם, שהארי דורס ואוכל כשהוא חי, ולפיכך המשילו בו (פסחים מ"ט, ב') נותן בתו לעם הארץ שאין לו בשת פנים שמכה ובועל עד שלא יפייס, והזאב דורס וממית ואוכל. וראיה ברורה על דברינו, שהרי סימני טומאה הפכן בתורים והם סימנין לטהרה, והם אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף ואינו דורס כתורים, והתורים אינן דורסין כלל. ואלו דברים ברורים ופשוטים שכל שנועץ צפרניו בבעלי חיים ומטיל ארס זהו דורס. [בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית שלישי שער ראשון]. עוד שם עוד אני חוזר למעלה לדקדק במה שכתב המחבר במה שאמרו בסימני טומאה דורס ואוכל, ופירש המחבר דורס ואוכל כשהוא חי, כפי מה שנתפרש לשון זה בארי, הא כשאינו אוכל חי כדרך שנאמר בזאב שאינו דורס אלא טורף ואוכל [לא]. ע"כ. ואיני מבין דבריו, שזו וזו קרויה דריסה, ובכל מקום לשון דריסה נעיצת צפורנים והטלת ארס, וכדאמרינן אין דריסה אלא ביד אין דריסה אלא בצפורן, ותנן ודרוסת הזאב. וראיה ברורה על דברינו שהרי סימני טומאה הפכן בתורים והם לטהרה, אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף ואינו דורס כתורים, (והדורסים) [והתורים] אינם דורסין כלל. ואלו דברים פשוטים וברורים. ע"כ. אמר הכותב הלכה זו חזר ושנאה משום חידוש נאה שמצא, ואין דבריו אלא דברים מתמיהין, ואמר שאינו מבין דברי המחבר, והמחבר משום ר"ת ז"ל אמרה, ואף הרמב"ן ז"ל כן כתבה משום ר"ת, ואם הוא אינו מבין בדברים אין המחבר אחראי לו שיבין הוא. גם מה שכתב נראה בודאי שנשתבש במה שכתב המחבר משום ר"ת ז"ל, שהוא כתב שאינו מבין לפי שזו וזו קרויה דריסה, דמי לא ידע בכל אלה, אלא מתוך דבריו נראה שהוא טועה וסובר שהראיה שהביא המחבר אינה אלא מלשון דריסה ושאין לשון דריסה אלא בדורס ואוכל חי, וזה טעות שטעה (בדברי) [בדבריו]. הרב ז"ל כך כתב דדורס שאמרו כאן היינו דורס ואוכל חי, וכדאמרינן בסוף ד' אבות נזיקין ארי ברשות הרבים דורס ואוכל פטור, פי' משום דדרכו בכך וה"ל תולדה דשן בר"ה דפטור, טרף ואכל חייב דלאו דרכיה למיטרף ולמיכל, ואינו כעין דורס דמתני' דקתני דרוסת הנץ ודרוסת הגס, שהתם פי' שמטילין ארס והכא פי' דורס ואוכל חי, והראיה שהרי שנינו ודרוסת הזאב ובבא קמא פ' כיצד אמרינן דזאב לא דריס ואכיל אלא טריף ואכיל, אלמא דורס דהכא לאו היינו כדורס דהתם. כן פי' ר"ת ז"ל. ועתה ראו איך אפשר לטעות בדבר זה. גם הראיה הברורה שמצא מתורים אינה אלא התול בעלמא, ואיזו ראיה יש מתורים שדורס שאמרו כאן היינו (שאינו) [שהוא] מטיל ארס ושאינו אוכל חי, וכי התורים דורסין ואוכלין חי, ולמה קרא דברים פשוטים וברורים ואלו אינם [אלא] רכסים ודברים כחרסים. [משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית שלישי שער ראשון]. ופירוש אצבע יתרה נתערבבו בו רבים. יש שאמרו שהוא האצבע האחרון שאינו בשורת האחרים. ואי אפשר, שהרי בנשר אמרו שאין לו אצבע יתרה, והוא עיקר הדורסים וגדול שבהם ועיקר הדריסה הוא באותו אצבע. ויש מרבותי שפירש שכל שיש לו ארבע אצבעות זהו שיש לו אצבע יתרה, לפי שיש עופות שאין להם אלא שלש ואלו אין להם אצבע יתרה. ואינו נראה, שהרי מרובין הם אותן שיש להם ארבע אצבעות ואם כן למה נקרא שמן בעלי אצבע יתרה, אדרבה האחרים היה ראוי שיקרא שמם חסרי אצבע. אבל הנכון שאותה אצבע אמצעית שבאותן שלש אצבעות שלפניו היא יתרה על השתים שעמה, שהיא ארוכה מהן, ולפיכך היא נקראת יתרה, ויש עופות שאין להם אלא שלש, אחת לאחריו ושתים לפניו, ואותן שתים הם שוות, אם כן אי זו אצבע חסר עוף זה, אותה אמצעית, ועל זה אמרו שאין לו אצבע יתרה, כלומר אותה אצבע שהיא יתרה.
